שעטנז
שעטנז הוא מרחב ליצירת יהדות פנטסטית. הוא מארח סיפורים קצרים וסיפורים בהמשכים, רעיונות, משחקים, תיאוריה וביקורת.
סיבת הקיום שלו: היהדות והפנטזיה זקוקות זו לזו.
היהדות של הפנטסיה
התרבות הפנטסטית הכללית זקוקה לאיפכא מסתברא, למבט לאותו מבט פנימי מבחוץ שסיפקה היהדות מאז ומעולם בכל תפוצותיה, לתרבויות מזרח ומערב. היא זקוקה לפולמוס מיודע ומחייה עם מסורת אחרת של מחשבה ודמיון, פולמוס שימנע ממנה להצטפד לתוך מוסכמותיה ויסייע לה להקיץ אליהן.
היהדות הפנטסטית שאנו מציעים תאיר את ההנחות הנוצריות והפוסט-נוצריות שבשורשי הזרם המרכזי בספרות הפנטסטית – אולם לא מתוך ריב והתנגדות, אלא מתוך חיבה ורצון לשמש כסכינים שמתחדדות מירכי אחותיותיהן ומתוך אמונה שיש למאור של דת משה וישראל מה להאיר גם בימינו וגם לתוך ארץ-הפיות.
הפנטסיה של היהדות
התרבות היהודית מצדה זקוקה לחשיבה פנטסטית על מנת ליצור שיח אינטואיטיבי פנימי מתוך הבנה שעל פנים רבות לא ניתן לדבר ישירות, כי ישנם מושגים ורעיונות שאפשר לחדש ולפתח רק בתוך ארץ-פיות, בסביבה פנטסטית שאינה מחוייבת ואינה מחייבת.
אנו שואפים להיות המשך חי עבור ספרות האגדה שהיא קרובה לבשר החי יותר מתורת הסוד ואינה דורשת אמונה כי אם קבלה בלבד. היא אינה מתרגמת לחיוב קונקרטי כספרות ההלכתית, אלא מחפשת את האמת מבעד לסבך הקוצני של עולמות הפליאה והסכנה. עולמות אלה מאפשרים שבירת שורה ושרטוט מפות – משמעות חדשות באופן שנחוץ במיוחד עבור חיפוש הדרך של דורנו.
להמשיך את השרשרת
ההבטחה של האגדה מעולם לא אבדה מישראל. דוגמא מובהקת בת מאה ומעט שנה לדרך אותה אנו מחפשים היא הצלחתו של יודל רוזנברג ב"נפלאות המהר"ל", אשר גרסתו לגולם מפראג התקבלה בארון הספרים היהודי והפנטסטי גם יחד. גם דמותה של לילית, הלא היא אייקון השני המייצג את הפנטסיה היהודית בין האומות, מבוססת במידה רבה על גרסתא הספרותית באלפא-ביתא דבן סירא.
במובן זה לא באנו לחדש כי אם להחזיר עטרה ליושנה. ברצוננו לעסוק במקורות הקיימים מתוך רצינות ואהבה, להגדיל את שמם ואת השפעתם, להנכיח אותם בעולם היצירה העברי ולחקות את דרכיהם – לחקור את תרבותנו ואת דתנו באמצעות כוחו של הדמיון היוצר.